מה דמיינתי לעצמי בגשר רוקח ואיך כל זה קשור להצבת מטרות?
לפני הרבה, הרבה שנים,
כשהייתי לפני ה"חצי" הראשון שלי,
ההתרגשות הייתה בשיאה ויחד איתה החשש והחרדה
אז נסעתי לרוקח
נעמדתי בצידי הכביש לצד הגשר שכבר הוקם זה מכבר
הגשר של הסיום
זה שעוברים תחתיו כשהכל נגמר….
עמדתי שם בצד ודמיינתי,
דמיינתי את רגע הסיום,
דמיינתי את תנועת הניצחון,
דמיינתי את מה שראיתי שעושים אלה שמגיעים לקו הגמר
קו הניצחון שלי
שבועיים לפני דמיינתי את תמונת הניצחון הפרטית שלי,
ראיתי אותה,
הרגשתי אותה,
יצרתי אותה
היום אני יודעת שהתת מודע שלנו לא מבדיל בין מציאות לדמיון,
אז זו הייתה כנראה אינטואיציה טובה
אבל מבחינת המח, זה כבר קרה
נשאר רק לרוץ 21 ק"מ בכייף והנאה
ומה היה?
הייתה הנאה גדולה ובסיומה התמונה הייתה בדיוק, אבל בדיוק כמו שדומיינה
נכון, לא תמיד יש לנו אפשרות להיות נוכחים ממש,
אבל את היכולת לדמיין וליצור את הסוף כפי שאנחנו רוצים לראות אותו, כפי שרוצים להרגיש אותו, לחוות אותו
אף אחד לא יכול לקחת מאתנו
"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות." (רבי נחמן מברסלב)
יוצאת לייצר לי שבוע מרגש,
שבוע נפלא שיהיה 💗