רק מילה טובה
בעונה הרביעית של "הכתר", באחד מרגעי השיא בתקשורת הבינאישית בין הנסיך והנסיכה, שואל צ'ארלס את דיאנה,
"אז מה את רוצה?"
ודיאנה עונה לו בפשטות, באותנטיות נוגעת ועדינה
"להיות מובנת ומוערכת"
והוא, בתגובה מתוך כאבו שלו וללא מענה אמיתי לצורך ולכאב שלה, מתריס :
" לדעתך לא אשמח לשמוע את המילים "כל הכבוד", או מדי פעם "כמה שאתה חכם" או פשוט "תודה"? גם אני זקוק לעידוד או טפיחה על השכם לפעמים" …
ובעצם מה ששניהם מבקשים, כל אחד בשפתו שלו זה "סך הכל" הצורך הבסיסי הקיים בכולנו, לחוש שייכות ולהרגיש אהבה.
מי מאתנו לא רוצה מילה טובה, מי לא מקבל בוסט של אנרגיה ממנת פירגון טובה ומי לא נהנה לשמוע מילות אהבה והערכה?
רק מה?
אליה וקוץ בה,
זה דבר אחד להרגיש טוב כשאנחנו מקבלים חיזוקים ומילים טובות ולהנות מזה ודבר אחר לחלוטין כשאנחנו תלויים במשהו חיצוני כמו פירגון כדי שנרגיש טוב, אהובים ומוערכים.
להיות צרכנים של פירגון והערכה מבחוץ כדי להרגיש טוב? זה כמו נרקומן הזקוק לסם
ומה יהיה עלינו אם לא נצרוך? אם לא תגיע מנת הפירגון מבחוץ?
קריז רגשי? או במילים אחרות תלות רגשית בהערכה חיצונית? האם ייתכן שמצב הרוח שלנו ואיכות החיים שלנו יהיו תלויים בגורמים חיצוניים? כאלו שאינם בשליטתי כמו מילה טובה, פירגון, הערכה?
בואו לא נטעה,
למילה טובה במערכות יחסים יש כח רב! היא מגבירה את המוטיבציה (ילדים, בני זוג, עובדים), היא מחזקת את מערכת היחסים ועושה טוב לצד השני.
זה חשוב, חשוב, חשוב! לדעת לתת מילה טובה, להאיר את הטוב אצל הסובבים אותנו.
הוקרה והכרת תודה הן אחת מאבני היסוד של מערכות יחסים חיוביות עם הסובבים אותנו בכלל ועם עצמינו בפרט ונשאף להקיף את עצמינו רק באנשים המאירים את הטוב ומוקירי תודה.
אבל, וזה אבל גדול
לא נרצה להיות תלויים בזה.
אם זה מגיע, זה נפלא
ואם לא? אז לא
זה לא אומר עלינו כלום
זה לא מטלטל אותנו (אולי רק ממש בקטנה)
זה לא הורס לנו את היום
וזה בטח לא זורק אותנו להסיק מסקנות קיומיות על הווייתנו.
זה לא אומר שלא צריך, או לגיטימי להתבאס קצת, אבל נשאף להיות במקום בו אנו מרגישים טוב, בעלי ערך וראויים לאהבה גם ללא צורך באישור וחיזוק חיצוני מהסביבה.
אז מה עושים?
יש מגוון דרכים לתרגול ואימון וכולן מיטיבות ונפלאות.
מניסיוני האישי ועבודתי בקליניקה עם אנשים, מצאתי כי ככל שאנחנו נהיה מאומנים בלראות את הטוב בחיינו, להכיר תודה על ההצלחות שלנו, קטנות כגדולות, כך נחפש בעצמינו במהלך היום ונאיר על הטוב מסביבנו.
ככל שנעלה את זה מתוכנו, מעצמינו כך התלות החיצונית תלך ותפחת.
זה עובד.
ואם לא מספיק בכך,
השפעות הכרת הטוב והכרת התודה נחקרו בעבודותיו של ר. אמונס (Robert A. Emmons) מאוניברסיטת קליפורניה ומצאו כי להכרת תודה יש השפעה רבה במישורים נוספים:
גופני – מערכת חיסון חזקה יותר, לחץ דם נמוך, ערנות
פסיכולוגי – רמות גבוהות יותר של רגשות חיוביים כמו שמחה, אופטימיות, אושר והנאה
חברתי – נדיבות, חמלה, סלחנות ופחות רגשות של בדידות
אמונס מוסיף גם שלמרות שאנשים רבים מתקשים, שוכחים או מתנגדים להכיר תודה לעיתים קרובות, נמצא גם, שאנשים בעלי הכרת תודה, הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתקדם להשגת מטרות אישיות. מכאן שהכרת תודה הוא גורם מניע ומקדם.
אז מה עושים? מתרגלים:
מניחים פנקס קטן או מחברת ליד המיטה. מדי לילה לפני השינה, או דבר ראשון על הבוקר,
חושבים וכותבים על 3 דברים שאנחנו מכירים עליהם תודה.
אלו לא צריכים להיות דברים גדולים ומרחיקי לכת, גם רגעים קטנים כמו שיחה טובה עם חברה, הליכה נעימה עם הילד יד ביד, טיול עם הכלב בשקיעה או ריצה טובה.
זו דרך נהדרת לסיים את היום ולהציב את הדברים בפרספקטיבה באותם ימים מאתגרים יותר, או דרך נפלאה לפתוח בה את היום, בהודיה על הקיים ובהארת הטוב בחיינו.
אמרו לעצמכם מילה טובה 🙂