היה אור לעצמך
"תגידי, לא מפריע לך הרעש הזה?"
היא שאלה אותי
ואני,
ששעות הבוקר המוקדמות אהובות עלי במיוחד,
קרני השמש מלטפות מבעד לחלון הפתוח,
צינה עדינה של בוקר,
שקט ורכות נעימה שכזו
הבטתי במבט השואל, למה את מתכוונת?
"נו… הציפורים.
מה רק אני שומעת את הרעש, ציוץ הציפורים?"
חייכתי בלב וגם החוצה והמשכנו.
כשהלכה,
עצמתי עיניים והקשבתי לצלילים.
ציוץ הציפורים, הוא רק ציוץ ציפורים,
צליל.
רעש אינו קיים בעולם!
רעש זו הפרשנות שלנו לצליל,
פרשנות המייצרת את החוויה שלנו בסופו של דבר לצליל ששמענו:
צליל נביחת הכלב של השכנים,
צליל טרקטורון העובר ברחובות שקטים,
צלילי ילדים משתוללים,
או צליל נגינת הילד על התופים
פרשנות היוצרת חוויה של כעס לאחד ונחת לאחר
אבל צליל, הוא רק צליל.
לצליל נטול הפרשנות יש לנו יותר סבלנות,
יותר חמלה
ואז גם החוויה הרבה יותר נעימה.
חיים בתשומת לב, אלו חיים שונים,
מיטיבים יותר.
אנחנו מבלים חיים שלמים בניסיון לשלוט על מילים ומחשבות של אחרים,
לשנות מציאות שאינה בשליטתנו
לשנות הכל
חוץ מלשנות את מה שביכולתנו,
שם נמצא החופש האמתי.
שם הבית הפנימי.
להמשיך לכעוס ולהתעצבן על הרעש,
זו אפשרות
וברוב המקרים הרעש רק ילך ויתעצם
כי מה שמאירים עליו, גדל.
לבחור פרשנות שתיטיב אתנו,
זה להאיר את עצמינו .
"היה אור לעצמך", אמר הבודהא על ערש מותו .
לכל אחד מאתנו יש את היכולת לבחור להיות אור קודם כל עבור עצמי,
למצוא את התשובה הנכונה עבורי,
מה מייצר לי אי שקט ומה מביא לי שמחה ושחרור פנימי.
שיהיה המשך יום מלא בצלילים נעימים💗